היתה מלחמה, כמו תמיד. מלחמת אחים. עכשיו היא הסתיימה. באה העת להלל את הנופלים ולהוקיע את הבוגדים.
שני אחיה של אנטיגונה נפלו במלחמה, האחד הוכרז גיבור וזכה ללוויה ממלכתית, השני – בוגד. גופתו הופקרה ללא קבר, מאכל לעוף השמיים. על פי צו המלך קראון, כל מי שינסה לקבור אותו – דמו בראשו.
אנטיגונה, חמושה באת חפירה ובמצפון, יוצאת לבדה למאבק בשלטון. היא הולכת נגד החוק ובעד הלב ומציתה את הקרב בין מוסר לפוליטיקה, בין משפחה לעם, בין נערה צעירה לשליט זקן.
המחזאי הצרפתי זַ'אן אַנוּי כתב בשנת 1944, לאחר מלחמת העולם השנייה, נוסח מודרני לטרגדיה היוונית הקלאסית מאת סופוקלס. את לב העיבוד תפס הויכוח הפוליטי-הומני, הקולקטיבי-אישי. זהו דיוקן של גיבורה רגישה, נחושה ואמיצה, מרדנית מודרנית שלא מוכנה להסכים עם פוליטיקאים שמשוכנעים שהם יודעים הכל.
יאיר שרמן ביים את ההצגות המדוברות: "המלט", "הדה גאבלר", "השחף" (ת. גשר) ו"מותו של סוכן" (ת. הקאמרי). כבמאי הבית של בית ליסין, הוא משתף פעולה לראשונה עם שחקן התיאטרון הוותיק ששון גבאי והשחקנית המוערכת ליהי קורנובסקי.
משך ההצגה: כשעה וחמישים דקות ללא הפסקה
ההצגה כוללת אורות מהבהבהים. הסיגריות בהצגה מתערובת צמחית ללא ניקוטין.
צילום פוסטר: מיכל חלבין, צילום הצגה: דניאל קמינסקי
מאת:
נוסח עברי:
בימוי:
עיצוב תפאורה:
עיצוב תלבושות:
מוזיקה:
עיצוב תאורה:
עיצוב סאונד:
ע. במאי:
משתתפים:
ששון גבאי, ליהי קורנובסקי, יורם טולדנו, יעל וקשטיין, קרן צור, תום חגי, אורה מאירסון, אליה שם טוב, ערן שראל, גיא תור
ניצבים:
