עמק המוות

בסטודיו יורם לוינשטיין


מחזהו של אלברט אוסטרמאייר "עמק המוות" בסטודיו יורם לוינשטיין משול לציור מופשט אכספרסיוניסטי. לא מובן, דימיוני, עתיר החצנות ורגשות, עד בוטות זבה דם. ממש יצירה גרמנית טיפוסית, המתאימה לשנת ה"תיאטר שטונדה" (שעת התיאטרון) שיזם מכון גתה בישראל.

הגרמנים, כמו הספרדים והאיטלקים, מתאפיינים ביצירות אכספרסיביות המעוותות את המציאות, ע"מ להעצים את חווית הצופה. הם לא צריכים להפליג בדימיון כדי להצליח – האכזריות שבמחזה "עמק המוות", כמו עיוות הצלם האנושי בציורי האכספרסיוניסטים הגרמנים של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, אגון שילה, גוסטב קלימט וחבריהם – הרשימו ומרשימים את הצופים בלי בעייה.

המחזה האמור, הנוטף דם, יצרים, בוטות וגסות, נע בין משחק בין המינים לבין מציאות אכזרית, שמסתברת כדימיון, אך עם תוצאות מוחשיות. צוות השחקנים מלוכד תחת בימויה המצוין והרענן של עמית זרקא, שכבר ביימה בקריירה הטריה שלה כמה הצלחות. כולם כשרוניים בצורה מדהימה, נכנסים לתפקיד כאילו היה עורם הטבעי, וסוחפים את הקהל לסצינה המרטיטה והמעצבנת משהו.

הגיבור, דזמונד (תום חגי המוכשר, בעוצמת רגש אותנטי, שאי אפשר להתיק את העיניים ממנו) שואל כל הזמן את חברתו היפהפיה המהפנטת וולרי (טומי ברמבוים): מה קורה פה, ומדוע? כשם שהיא מושכת אותו באף לכל אורך ההצגה, ולא נותנת לו מענה, אלא ממשיכה את מסכת ייסוריו בהתעללות שלה ושל אחרים בו, כך גם הקהל שואל עצמו – האם זו מציאות או פאטה מורגנה – כי המחזה מתרחש במדבר. החושניות שלה, יופיה המפתה ומשחקה של טומי – מרתקים.

למקום מגיחים טיפוסים שונים ומשונים כמו הצמד טרייסי (יעל ווקשטיין המהממת, הסקסית והפתיינית), ו-ביט, גיא הירש השופע אנרגיה ולהט כובש, שעושים לדזמונד "הארד טיים" בלשון מעודנת. כך גם סליי (איתי רוייטנברג) מביא משב רוח מרענן כטיפוס הזוי, מלא תנועה, שגופו משמש לו ככלי רגיש עליו הוא פורט, ומענג את הצופים. אורי מזעקי כ-האל, וליאור שיקאווה סוגרים את המעגל החברתי באמצע השומקום במדבר.

פתיחה מעניינת של השנה, עם תיאטרון סוריאליסטי, המצריך דמיון, ומהווה תרגיל מצויין בתיאטרון כהכנה למחזור החדש שייסיים בקיץ 2011. עבודה יפה של עיצוב הבמה ובימוי של עמית זרקא, תרגום מעולה של עינת ברנובסקי, תלבושות של לוסיאנה פילמר, ותאורה נכונה של עמיחי אלהרר. נצפה להמשך שנה מרתק.

בצילום העליון: איתי רויטנברג וליאור שיקאווה.

בצילום התחתון: גיא הירש, יעל ררקשטיין ותום חגי.

עמק המוות | Death Valley Junction